שופינג, מעדניות וכדורגל

יום שלישי ברומא, קור כלבים, חתולים ושפנים

לבשתי את המעיל של סבתי אידה ז"ל.

שתהיה בריאה, היה לה טעם טוב! אני צועדת איתו בסמטאות ונשים עוצרות אותי לשאול מהיכן נקנתה יצירת הפאר הזאת, לכי תגידי להם שברחוב הרצל בהדר חיפה... אח היו זמנים.

לאן הבוקר? שאלנו את עצמנו לאחר 2 כוסות קפה בבית הקפה הפינתי מההמלצה הקודמת.

תחליטי את, אמר אריק.

שמאלה או ימינה? שאלתי.

ימינה.

 יאללה מתאים.

עשר דקות אחר כך הגענו לשוק קמפו די פיורי Campo de' Fiori

מה שהיה פעם, הימי הביניים שדה פרחים ומכאן שמו,  ועכשיו כיכר מלבנית יפה.

שוק איכרים מתקיים כאן כל יום מאז שנת 1869.

בין לבין התבצעו כאן הוצאות להורג, שריפת תלמוד ועוד כל מני מאורעות פחות נעימים.

המצקצקים יגידו שהשוק הקטן סופר מתוייר ושפעם הוא היה משהו אבל היום...

באמת אין להשוות לשוק המטריף של קטניה סיציליה אבל אנחנו נהנים ממה שיש.

 עשינו סיבוב, בדקנו מחירים, סימנתי לי חנות נקניקים לחזור אליה בדרך חזרה כדי לא להיסחב עם ריח של פסטרמה ולעשות לאנשים פוסטראומה.

הצטלמתי ליד המזרקה הקפואה והמשכנו מטה לרחוב Via dei Giubbonari היוצא מהכיכר.

הללויה- כאן מתחילות ההמלצות:

3 חנויות בגדים, מאפייה וחנות נקניקים.

ברחוב הזה נמצאות חנויות בגדים, נעליים ואקססוריז לרוב, רובן די רגילות, לא משהו ששווה להגיע בשבילן במיוחד אבל בין לבין נמצאות כמה חנויות שוות ממש ומאפייה/מעדניה אחת שאין שנייה לה.

כל פרטי המותג Empresa נתפרים בעבודת יד באיטליה.


המותג היוקרתי והיקר הוקם ב 1999 ע"י שני מעצבים אחים החולקים את זמנם בין ניו יורק לרומא.

אהבתי את המוטו שלהם.  לקוח ה- Empresa אינו קורבן של אופנה, אלא יוצר את הסגנון הייחודי שלה עם פרטי המותג.

בגדים כהים ושחורים בעיקר, שילובי בד ועור, אקססוריז מטריפים שלא רואים בשום מקום אחר, כובעי עור מיוחדים, חנות נוטפת סטייל מיוחד.

תשמעו, שטפתי את העיניים, אהבתי הכל אבל לא קניתי כלום כי צמיד עור שאהבתי ומאוד ורציתי עלה איזה 700 יורו אז עם כל הכבוד, לא בנופש תפרנים זה.

ראיתי שאריק מתקרב לקופה והטסתי אותו משם. עם כל הכבוד והאהבה, יש גבול!

EMPRESA שווה להיכנס כדי לשטוף את העיניים, בדיוק ממול חנות נוספת לגברים

Via dei Giubbonari 25-26

למותג חנויות נוספות ברומא, מילאנו, ונציה ומיאמי וכן חנות און ליין באתר שלהם.

הם חייבים לשדרג אותו בדחיפות. http://www.empresa.it/en/home/

משם, תודה לאל,  עברנו למותג אפנה במחירים נוחים פלוס.

NINA LOCA הוא מותג בגדי יום יום במראה אורבני זרוק לא מחייב אך ממש יפה. קניתי שם שרשרת עור בשילוב מטבעות עתיקות, עלתה 50 יורו, אחרי המחירים של החנות מעל זה נראה לי מחיר מצחיק.

Via dei Giubbonari  67

ועכשיו לדובדבן שבקצפת.

BE C  או באירוך becstore הוא מותג רומי/ברלינאי לאפנה יפה הקולעת בול לטעמי.

המוטו של המותג: רק עבור הסקרנים, החיים הם מסתורין!

אריק שכנע אותי למדוד שמלה שאהב, זרמתי איתו, יצא לטובה. קניתי שתיים. את הכחולה כבר לבשתי וקבלתי מחמאות מיקנעם עד רומא ובחזרה, אך מתי לעזאזל אאזור אומץ ואלבש את האדומה? מעולם לא לבשתי בגד אדום חוץ מפעם אחת, אי שם בימי האי קוס העליזים וזה לא נגמר טוב...

כתובת Piazza Benedetto Cairoli, 11 שזה ממש בהמשך הרחוב מצד ימין.

אחרי יום כזה "קשה" בו צעדנו 10 דקות עד לרחוב ועוד חצי יום ברחוב עצמו צריך לאכול,לא?

הסתכלנו ימינה, הסתכלנו שמאלה, ראינו אנשים עומדים בחוץ ולועסים, הלכנו לבדוק על מה המהומה.

ROSCIOLI מאפייה משפחתית ותיקה ובעלת שם טוב בעולם כולו. אנשים עומדים בתור כדי להזמין מאפים איטלקיים מלוחים ומתוקים וגם אוכל ביתי.

יש שולחנות קטנים לאכול בעמידה ותצוגה מרהיבה של עשרות פריטים שלא מספיקים להתקרר וכבר נחטפים, כל כמה שניות מוצאים מהתנור מאפה חדש.

אני הזמנתי מאפה שכבות, ארוחה שלמה בביס. בצק של פיצה, בשר, תפוחי אדמה, עשבי טיבול, משהו משהו. אריק הזמין די הרבה פיצות מסוגים שונים והיה מעדן. מחיר לפי משקל. טעם, משביע ולא יקר.

Via dei Chiavari 34 שזו סמטה מרחוב השופינג שבהמלצה הזו. שימו לב שיש ברחוב ביסטרו תחת אותו השם, שייך לאותה המשפחה ואותו לא ניסינו. נראה לי שתמצאו בקלות, חפשו אנשים לועסים באושר.

בדרך חזרה עברנו שוב בשוק האוכל על מנת לרכוש נקניקים.

עצרנו במקום בשם Viola שקיים משנת 1890 ונראה שנקניק אחד או שניים תלוי לו בתקרה מאז...

חתיכת חנות לנקניקים ובשרים שמשתלשלים מהתקרה ומכל מקום בעצם... מדובר במוסד מוכר וטעמנו מכל כך הרבה דברים שכבר לא ידעתי איזה טעם שייך לאיזה נקניק.

קנינו בהתלהבות וסגרו לנו את הנקניקים בוואקום. הכל נגמר עוד לפני שעלינו לטיסה הביתה.

המקום נמצא בשוק האוכל ממש, באחד הבניינים שמסביב לכיכר.

Viola Campo de Fiori 43

היינו חייבים ללכת לנוח מפני שבערב ציפה לנו משחק כדורגל בין שתי קבוצות איטלקיות, מילאן של מילאנו ולאציו הרומית.

ברגע של שטות הצעתי לבעלי ללכת למשחק. לא יודעת מה עבר עלי... הוא ממש קפץ על המעידה החד פעמית הזאת שלי, כך שמצאתי את עצמי בשיא הקור במונית בדרך למגרש אולימפיקו ברומא.

בניתי על זה שתהיה לי סוללה מוטענת ואוכל להעביר את הזמן בגלישה אך אלוהים לא היה איתי באותו ערב, הספקתי לצלם תמונה או שתיים והנייד קרס.

ישבנו ביציע של מילאן כי האוהדים של לאציו גם חוליגאנים וגם אנטישמים, שילוב שגדול עלי בכמה וכמה מידות.

התפללתי שהמשחר יגמר מהר, בניצחון מוחץ של איזו קבוצה, גם של המניאקים האנטישמים, העיקר שאחזור כמה שיותר מוקדם למיטה החמה.

זהו, שלא, הכל הלך לרעתי!

מי שלא סובל קיטורים שיקפוץ להמלצה הבאה כי מכאן ועד סוף הדף זה מה שתקבלו:

קור מקפיא, משחק משמים, קבל שצורח ומתלהב, אלוהים יודע ממה, לא היה גול אחד כל המשחק!!! ריח של גראס מכל הכיוונים, שיר מעצבה של לאציו שאריק נדבק אליו ונאלצתי לשמוע עוד שבועיים אחרי..., הארכה, עוד הארכה, פנדלים, גשם רוח קרה לפנים, שלג...

איך שנגמר המשחק תפסתי לאריק ביד וגררתי אותו החוצה כדי שנצא ראשונים, סגרו את היציאות כי מילאן נצחה וחששו שאוהדי לאציו יכניסו לנו מכות רצח.

אז נתנו להם לצאת, ואותנו העמידו בקור המקפיא כשעה.

היו לי פעם רגליים ואינם עוד...

יצאנו בשלג לחפש מונית, לא הייתה אחת לרפואה.

בשלב הזה שכחתי איך קוראים לי ולמה אני פה....

באחת בלילה נראה לי, הגיע איזה נהג מונית ותקע מחיר שאלוהים ישמור, אף אוהד איטלקי לא הסכים לשלם את המחיר המופקע מה שגרם לי לאוט על המונית ושימות העולם.

יום שלישי ברומא הגיע לסיומו. אריק היה מאושר.

כרטיסים רכשנו מראש און ליין. כ 50 יורו לכרטיס.

שימו לב שחובה להגיע עם דרכון, לא צילום, אחרת לא יכניסו אתכם.

לכל המלצות חו"ל ורומא לחצו כאן