המלצות על לונדון

המלצות על פסטיבלים בלונדון, בית מלון בלונדון, אוכל בלונדון

לונדון כלל לא היתה ברשימת היעדים אליהם רציתי להגיע, למרות ששמעתי עליה רק דברים טובים ואני מכירה אנשים שטסו כבר כמה וכמה פעמים ועדיין רוצים לטוס שוב ושוב.
הגעתי אליה ממש במקרה.
הכל התחיל כשבעלי אריק שמע שוב ושוב ובקולי קולות את רובי ווילאמס, הזמר... אתם בטוח מכירים.

רציתי לשמח אותו ולקנות לו כרטיס למופע. ביררתי היכן הזמר מופיע והסתבר שהוא יופיע ביולי ב BST כלומר, בריטיש סמר טיים, פסטיבל ענק שמתקיים מדי שנה בחודש יולי.
נכנסנו לאתר, וראינו שיהיו בפסטיבל עוד הרבה מופעים מעולים, ואם אנחנו כבר משלמים הון מלון וטיסה אז למה לא לנצל את הזמן להופעות נוספות.
מפה לשם יצא שראינו את הגדולים ביותר, ניל יאנג, בוב דילן, רובי ווילימס, בלייק אד פיז ועוד.
איך היה? היה פסטיבל אדיר. ממליצה לכולם, מגדול ועד קטן. זה הפנינג אדיר שנמשך שבועיים בהייד פארק, מנוהל לעילא ולעלא, שמור, מטורף כמה שזה כיף.

אז שנתחיל?
בבקשה.
כשהבנתי שרוב החופשה נהיה באזור ההייד פארק , בגלל הפסטיבל, חיפשתי מלון במרחק הליכה, לא התחשק לי לנסוע בתחבורה הציבורית לפני ואחרי ההופעות. מבלי שהתכוונתי יצא לנו מלון בנקודה אסטרטגית למטיילים בלונדון.

גם נמצא קרוב להייד פארק, גם נמצא במרחק 5 דקות הליכה משתי תחנות טיוב (רכבת התחתית) וגם נמצא סמוך לתחנת הרכבת פדינגטון שאפשר להגדיר אותה כשער העיר.

בהלוך הזמנו הסעה פרטית ב 60 פאונד לזוג , בחזור כבר היינו חכמים הרבה יותר, יצאנו מהמלון, הלכנו ברגל 5 דקות ונסענו לשדה התעופה היתרו ברכבת מפדינגטון במחיר 11.5 פאונד. זה אפילו היה מהיר יותר מההסעה.

BEST WESTERN PLUS Delmere
מלון בסט ווסטרן פלוס דלמר.

מלון 3 כוכבים מעולה! ראו כאן. אין ספק שנחזור אליו בביקור הבא שלנו בעיר. הגענו בלילה לרחוב שקט אך מרכזי, הבחור הנחמד בדלפק הקבלה שאל אם נרצה להזמין ארוחת בוקר למחר, מפני שיום לפני זה יותר זול. הזמנו, מה יכול להיות?
הנחנו את המזוודות בחדר ויצאנו לשתות משהו.

הרחוב הסמוך מלא ברים ומסעדות שפתוחות עד השעה 23:00-23:30 כמו כן יש מכולות קטנות שניתן לקנות בהם מים, פירות, חטיפים וכו...

המלון נמצא בבית תקופתי שעבר הסבה למלון, חדרים קטנים אך בנויים נהדר, לא חסר דבר.

הכל נקי, מבריק, נוח ופונקציונלי. יש מיזוג! והכל מהכל מודרני ומופעל במגע (טאצ')

יש מעלית . יש מכונת קפה/תה ומים בקבלה.

למחרת בבוקר ירדנו לחדר האוכל הקטן בקומת הקרקע.
רק הקפה המצוין ששתינו היה עולה בחוץ יותר ממחירה של ארוחת הבוקר. מעבר לזה, מאפים טובים מאוד, פירות, ביצים, ירקות, גבינות. לא בכמויות הסטריות, אך כשמתרוקן מיד ממלאים מחדש.

להזכירכם, הגענו לפסטיבל, כך שלא ממש בנינו מסלול לטיול בעיר והאטרקציות המתויירות לא היו בתוכנית, אין לי סבלנות לעמוד בתורים וכל כאב הראש הזה.
החלטנו לצאת החוצה ופשוט ללכת לאן שייקחו אותנו הרגליים.
הן לקחו אותנו כמעט 20 קילומטרים ביום!!!

שאלנו אנשים ברחוב איך מגיעים לאוקספורד סטריט, 15 דקות הליכה בסה"כ ומשם זרמנו לעוד ועוד רחובות וסמטאות (הסמטאות היו הכי יפות)

ברחוב אוקספורד 144-5-6 נכנסנו לגלריה HALCYON שמציגה ציורים של בוב דילן, זה שאנחנו אמורים לראות בערב. לא ידעתי שבזמנו הפנוי הוא גם צייר. מסתבר שהמוכשר (בלי ציניות) צייר ציורים במהלך מסעות הופעותיו. הכניסה ללא תשלום.

בהמשך נכנסתי לחנות ה WOW של סטלה מקארתני, כן, הבת של פול מהחיפושיות. סטלה, למי שלא יודע, היא מעצבת אפנה נחשבת מאוד, ומלבד בגדיה, החנות היא מקדש לביטלס, הן מבחינת הבגדים והן מבחינת העיצוב. החנות בעלת 3 קומות, מעוצבת מקסים. שווה להכנס להציץ. 30 BRUTON STREET

בלסנו לא מעט ביום הזה, אבל לא במסעדה מסויימת, אלא במסעדות מזון מהיר טריות וטעימות מאוד.
אחת שמאוד אהבנו וחזרנו לאכול בה לאורך כל החופשה היא pret.

מבית קפה אחד שהוקם ע"י שני חברי קולג' היא הפכה לרשת עולמית המוכרת מזון אורגני, טרי, טעים וקפה משובח. פשוט לבחור, לקחת או לשבת. טעים טעים טעים. נסו את קוראסון השקדים ואחר כך דברו איתי.

פרת, כמעט בכל רחוב בעיר.
בשלם מסויים הבנו שחייבים לחזור להופעות. כבר הלכו לי הרגליים אבל מה זה משנה? בלונדון הכאב באמת יותר נוח, כי היה לנו מזג אוויר מעולה!
חזרנו לחדר להתארגן למופע ויצאנו ברגל לפסטיבל. חצינו את ההייד פארק יחד עם מאות אנשים נרגשים.

עברנו את האגם והגענו לפסטיבל. רכשנו מראש כרטיסים לגולד סירקל כי אם כבר להסתכסך עם הבנק אז עד הסוף!!!

בחיים לא הייתי במופע כזה גדול, גם לא בארץ, אני שונאת מקומות הומי אדם אבל הלכתי על זה, כדי לשמח את בעלי.
עמדנו בתור ליד אושיות אפנה ושחקניות קולנוע... מזהים?

איזה סדר מופתי, איזה אנשים יפים, למרות שהיו עשרות אלפי אנשים הסדר נשמר, לא דחפו, לא לכלכו, השירותים היו מבריקים, תענוג.
אריק היה מאושר ואני הייתי מאושרת לראות אותו מאושר.

ניל יאנג, אלוף! בוב דילן גם, למרות שלא הצלחתי לזהות שום שיר שלו, הוא יותר גרוע משלמה ארצי, משנה את המנגינה והמילים...אבל היי- יהיה לי מה לספר לנכדים!!!

חזרנו עייפים, שפוכים, מרוצים, דרך הפארק החשוך והנעול. קיפצנו מעל הגדר, גם חוויה לא מהעולם הזה. כל הדרך התפללתי שלא ימצאו את הגופות שלנו למחרת בבוקר אבל שרדנו כדי לספר.

יום שלישי בלונדון, אכלנו ארוחת בוקר במלון ויצאנו רגלית לאוקספורד, כיכר פיקדילי ומשם לרחוב רג'נט. רחוב מקסים, רחב ידיים, עם בניינים מפוארים וחנויות יוקרתיות של מותגים מוכרים יותר ומוכרים פחות.

ברחוב הזה נכנסתי לחנות משקפיים. מדדתי כמה זוגות, כולם מצאו חן בעיני ולבסוף בחרתי את הכי מיוחד.

מדובר במותג צרפתי בשם JIMMY FAIRLY , מחיר במשקפיים כ 150 פאונד. רג'נט 63.

עברנו את אחד הגשרים מעל התמזה לכיוון שוק האוכל בורו Borough Market, באיזה שלב נשברנו, עברו שעות מאז עזבנו את החדר והתברברנו בעיר. אז עלינו על מונית שהורידה אותנו בשוק.

הצבע חזר לאריק לפנים, וחיוך גדול נפרש מצד לצד. בשוק המקורה יש הרבה בסטות של אוכל בסגנונות שונים ותוצרת חקלאית משובחת.

אריק הזמין כריך עם בשר ואחר כך מנה יוונית של תבשיל קדרה בפיתה, אני טעמתי ביס פה ביס שם. טיילנו בסמטאות השוק וחזרנו, לראשונה בטיוב. האוכל עשה לנו חשק לישון.

היתה חוויה נחמדה מאוד ובזכותה גילינו שבתחנת פדינגטון יש אחלה אוכל וסופר גדול ונוח. שני צעדים וחצי וחזרנו לחדר. עייפים אך שבעים.
בערב יצאנו לסיור בשכונה ואריק הסתקרן לבדוק לאן מובילות הכניסות האלה וגרר אותי אחריו. בזכות סקרנותו הגענו למקום הכי יפה שראיתי בלונדון.
מדובר באורוות סוסים שהוסבו למגורים.

כשחזרתי לארץ חקרתי את הנושא לעומק, לא היה פשוט למצוא מידע, אשמח להציג אותו בפניכם:
הרחובות המרוצפים הללו, בינות הבניינים, נוצרו כדי לאכלס את המאמנים והסוסים ששירתו את המלכה ואת האליטה הוויקטוריאנית והגאורגית. האורוות היו בקומת הקרקע ומעליהן גרו מאמני הסוסים.

פעם הדירות היו צנועות. כיום זהו הנדל"ן המבוקש ביותר בעיר, מדונה למשל היא הבעלים של נכס כזה.

הרחוב שצילמתי Bathewst נאמן לשורשיו ההיסטוריים. עדיין קיימים בו שני בתי הספר האחרונים לרכיבה במרכז לונדון.

הרחוב המיוחד שרד את הבליץ, ההתקפות של גרמניה הנאצית על לונדון במלחמת העולם השניה. מצאתי כתבה על עשרה רחובות יפים כאלה ברחבי לונדון לכתבה

הרחוב הזה עשה לי את הטיול בלונדון. אני עדיין מתענגת על התמונות, וזה שהוא שני צעדים מהמלון ומהייד פארק, בכלל.
יום לפני אחרון בלונדון הגיע ואיתו ההופעה שבגללה הכל התחיל...

עוד סיור לרחוב רג"נט האהוב ואופס, איזה קטע, ב 14/7 כל שנה מתקיים פסטיבל ברחוב. הוא נסגר לתנועת רכבים, נפתחים בו ביתנים שונים, מוזיקה, ריקודים, דוכני אוכל. מדליק לאללה.

אריק שיחק אותה בטיול הזה עם גיחה פנימה לסמטאות והגענו בלי כוונה לסוהו. אין לי טענות בכלל, נהפוך הוא, יופי של אזור לטייל בו

על הדרך הגענו למאפייה היפה והטעימה הזו BREAD AHEAD עם חלון ראווה שמוציא לך ריר מהפה ועיצוב קליל ומקסים שעושה לך חשק להיכנס. ברור שנכנסנו...

כל מה שדגמנו היה טעים להפליא. שלא תחשבו שבזה הסתיימו הלעיסות שלנו ליום זה.
לא פסחנו על עוד כמה וכמה לאורך היום.

פתאום קלטנו שהשעה חמש ובשש כבר היינו אמורים להיות בהייד פארק במופע. טסנו בטיוב לחדר, התארגנות זריזה והליכה ריצתית (או ריצה הליכתית) למופע.... כבר בקושי הצלחתי לנשום כשהגענו לשערים כשהתברר לנו שהמופע מתחיל רק בתשע ובינתיים יש הופעות חימום. רציתי לבכות ולצחוק ביחד כי בחופשה הזו גיליתי מאות שרירים בגוף שלא ידעתי שהם קיימים בכלל אבל היייייי, באנו ליהנות לא? אז בחרתי לצחוק!

ככה על הדרך ובישיבה על התוחס ראיתי שתי להקות טובות ממש והנה הגיע הרגע לו חיכינו וציפינו, ה-הופעה במלא מובן המילה של זמר שהוא פרפורמר ענק, רובי וויליאמס. אני לא ממעריצותיו אבל אחרי ההופעה הזו אני כן!!!