האי היווני קוס

חוויות מתקופה בלתי נשכחת

לאי קוס הגעתי לראשונה בגיל 25, בשנת 2000, כנציגה של חברת תיירות ישראלית.

באותה התקופה הגיעו לאי רק תיכוניסטים לפני צבא ועשו בלאגן שלם.

אין לי מושג איך החזקתי מעמד בתפקיד הלא נורמלי הזה כמה וכמה שנים טובות.

כנראה שהתאהבתי באי. לא קשה להתאהב בו.

לאחר הרבה שנים, כשאני כבר בת 44, חזרתי עם הילדים.

הילדים גדלו, גילעד בן 10 וטל בת 7 והיה כיף לא נורמלי. הפעם התארחנו במלון אסטיר אודיסאוס, מלון מצוין. טיילנו באי, נסענו לבקר את החברים שלי מאז, ולהראות לילדים על מה המהומה ולמה אמא מאוהבת קשות ביוון.

שנתחיל?

הקטע הכי מזוהה עם האי קוס הוא שכאן, ממש כאן לפני אי אלו שנים נולד אבי הרפואה המערבית היפוקרטס וכאן נבנתה האוניברסיטה הראשונה בעולם לרפואה. טוב, אל תתלהבו, לא כדאי להיפצע כאן או אפילו לחטוף שפעת. מאז היפוקרטס, לפני אלפיים וחמש מאות שנים ועד עצם הרגע הזה לא השתנה שום דבר בבית החולים המקומי.

במרכז העיר קוס, שנקראת....ניחשתם נכון, על שם האי קוס, נמצא עץ ענק משנת תרט"ח והמקומיים מאמינים שזה העץ שתחתיו ישב הדוקטור ולימד את תלמידיו חוקן מהו.

העץ נמצא ליד הגשר הזה, וצמוד לבית המעצר של קוס.

יהיה לכם קל להגיע אליו על פי התמונות הללו.

ממש ליד החוף, שליד כיכר הדולפינים, שליד המרינה, שליד הדיסקוטק, שליד המסעדות, נמצא מדרחוב קטן שנקרא "בר סטריט" יענו רחוב הברים. בבוקר הוא נראה רגיל ושומם ושום דבר בשקט היחסי לא מסגיר את מה שהתרחש אמש או יתרחש הלילה. מלא מלא ברים, אחד ליד השני, בפנים ובחוץ ,על הבר, על המנורה, על המדרכה, המוני בליינים אירופאים שמחים ומאושרים וכנראה שלא ממים מינרלים. עד אור הבוקר חוגגים בטירוף ונהנים. אם אתם צעירים בגילכם או בלבכם, זה מקום הבילוי שלכם. אל תשבעו אמונים לשום בר, עברו אחד אחד, זה בטח יעביר לכם שבוע שלם.

מכירים את התחושה הזאת שכשאתה בחו"ל אתה פתאום מרגיש יהודי, או לפחות יותר יהודי ממה שהיית בארץ? שכל חג או שבת מכניסים אותך למצב של כיסופים למולדת ולמסורת (לא משנה שרגע לפני כן אכלת פיצה עם בייקון ובעצם חיכית עם הנופשון הזה בדיוק ליום כיפור כי הוא עלה חצי מחיר...)

באי קוס ביוון, במקום הכי לא מתאים, באמצע סדום ועמורה, רחוב הברים המפורסם, שוכן לו כבר כמעט מאה שנים בית הכנסת. עד מלחמת העולם השנייה הייתה באי קהילה קטנה של 20 משפחות, אין צורך להסביר מה עלה בגורלה, יהודי אחד בלבד חזר מהתופת וכשנפטר ב 1995 לא נשאר שריד לקהילה היהודית באי. חיצונית בית הכנסת נשאר כשהיה ובאין יהודים לתפעל אותו הוא הפך לבניין ציבורי של העירייה.

עברתי על פניו כל כך הרבה פעמים בשבוע: מהים, אל הים, ליאכטות, למועדונים, למסעדה, לשופינג וחשבתי שאם בכל רגע נתון יש באי לפחות 200 ישראלים למה לא לפתוח אותו? העליתי את הרעיון בפני איזק, מדריך ישראלי שעבד איתי ומאז נעלמו עקבותיו (אם מישהו מוצא אותו שישלח אותו אלי) אותו איזק, אין דבר שאינו יכול לקדם. צ'יק צ'ק, בלי לחשוב יותר מדי, הגיע עד ראש העיר, בלבל לו את המוח, חפר וחצב עד שההוא התייאש (לא הייתה לו ברירה, מלחמה אבודה מראש) איזק דאג שנקבל את המפתח לבית הכנסת וכך היה. כמה עשרות שנים מאז שסגרו אותו, ביום כיפור, ניצבנו לבושים חגיגי והחזרנו עטרה ליושנה לזכר קהילת יהודי קוס.

אז בפעם הבאה שתגיעו לרחוב הברים, בין בירה משמאל לשוודית מימין, תנו מבט קדימה לפינה יהודית מימים ימימה.

אוקי, בטן גב ושוב בטן ושוב גב ומה עכשיו...?!?!

אז ככה, למי שכבר ממש אין כוח לנוח יש כמה אופציות נחמדות מחוץ לאי קוס.

שייט שיוצא מהמרינה של קוס, שימו לב, הטיילת של המרינה סדוקה כולה, ביולי 2017 הייתה רעידת אדמה, קלילה יחסחת, ומאז הטיילת לא שוקמה, המצב הכלכלי ביוון לא משהו כרגע וכנראה שאין לעירייה כסף לזה.

בכל ערב ולילה יחכו לכם במרינה הספינות והספנים וישכנעו אתכם לבחור בסירת המפרש שלהם. תבחרו מה שבא לכם, כולן מגיעות בסוף לאותם המקומות.

איך מגיעים לשם? דרך הים: הפלגה בסירת מפרש לשלושת האיים קלימנוס, פסרימוס ופלאטי. כולל מוסיקה, על האש ומסאז'ים על הסיפון ,עד שלמישהו ימאס ויזרקו אתכם למים.

עוד תמצאו רחפת לבודרום שבטורקיה על מנת להגיע לבזאר ולגלות שהמחירים שם יקרים יותר מבארץ, להתעצבן, להירגע עם שווארמה ,לעלות לרחפת ,מעלה, מטה, מעלה מטה ולקטר שבא לכם להקיא- ובכלל, מי דורך על אדמת טורקיה היום?

הפלגה של שעתיים וחצי (פלוס מינוס) בספינה מודרנית לאי רודוס. חמש שעות הלוך ושוב. לא יודעת אם זה כדאי.

הפלגה לאי ניסירוס בו נמצא הר געש רדום ולהתפלל שלא יחליט להתעורר בדיוק כשתגיעו.

חופים לא חסר באי הזה, ימין ושמאל רק חול וחול והים התיכון. החופים בעיר עצמה לא משהו, מלאי אבנים קטנטנות ומעצבנות אבל פה נמצאות כל השוודיות והיוונים החתיכים שאחריהן,

והדניות היפות שאחריהם,

והאיטלקים המדהימים שאחריהן

והישראלים עם חולצת אדידס וה "חי" שאחריהן/הם.

רוצים באמת חוף מיוחד?

בניגוד למה שקורה במדינתנו הקטנה בה כל נכסי הטבע עברו לרשות חברה או ישוב, גודרו סביב סביב ויש לשלם בעבור הכניסה, בקוס כל החופים פתוחים חינם! חשקה נפשכם להשתכשך במי הים האגאי? בבקשה.

(מקור התמונה https://blog.astirodysseuskos.com/springs-of-kos/)

מזרחית לעיר קוס, נסיעה של רבע שעה בתחבורה הציבורית נמצא חוף מקסים שנקרא "טרמה". במים הרדודים נובע מעיין, סטייל חמת גדר, עם כל הריח, המינרלים והדאווין אבל פה הכל נשאר טבעי כשהיה. המקומיים הניחו כמה אבנים גדולות ויצרו בריכה, לא הוסיפו מיטות שיזוף, לא גובים דמי כניסה ואין מקלחות. הכי טבעי שאפשר.

אני אהבתי להגיע למקום בליל ירח מלא כאשר המקום לא סואן מדי ומלבד שניים, שלושה רומנטיקנים הרעש היחיד היה שירת הגלים.

במקום נמצאת מסעדת דגים מעולה (או לפחות הייתה פעם) ,ממש כמו בסרטים עם קירות לבנים ופתחים כחולים. למעלה בכביש מוצב לו תמיד "גזלן" להצטיידות במים, גלידות ושאר פינוקים. אין סיכוי לטעות בדרך. כשהכביש פשוט מסתיים לו פתאום, סימן שהגעתם!

זיה הוא כפר קטנטן בפסגת ההר היחיד בקוס. מספר בתים צבועים בסיד לבן וכחול, טברנות, מזכרות ובעיקר אחד הנופים היפים בעולם כולו. נסיעה של חצי שעה מקוס העיר ואתם שם, על המרפסת , שותים פרפה (קפה יווני מוקצף וקר) ונהנים מהנוף.

בחודשי הקיץ מתקיים ערב יווני ,טרדישינל סטייל, עם אוכל (נחמד) יין שדופק את הראש ואת הקיבה, מוסיקה יוונית על גווניה השונים והרבה הרבה ריקודים. לכל הביישנים שדבוקים לכיסא...צאו מזה, יש שם כל כך הרבה זייפני צעדים, למה שמישהו יסתכל דווקא עליכם? השקיעה שם היא משהו נדיר ביופיו, התמונה, עד כמה שהיא מהממת, יפה עוד יותר במציאות.

איך מגיעים? יש שתי אפשרויות, האחת בצורה מאורגנת , בראש שקט עם אוטובוס מהמלון ובחזרה ,עם המדריך הישראלי של חברת הנסיעות ממנה קניתם את החופשה ואז יש סיכוי שתשבו באותו השולחן עם החברה שטחנו לכם את הראש בטיסה, עשו לכם רעש במלון וקיטרו על ארוחת הבוקר ש" זה ארוחת בוקר ,זה? איפה אילת ואיפה יוון?"

אפשרות שניה היא לבד, לקחת מונית או להשכיר רכב, לשבת בשולחן אתכם ועם עצמכם ולשלם קצת יותר. איש הישר בעיניו יעשה.

בכפר נמצאת מסעדת אולימפיה 2, במסעדה הזו עבדו עד הקורונה החברים שלי, יאניס וטולה.

בעבר, כשעבדתי באי, הייתה להם מסעדה ליד המרינה וכל הישראלים אכלו אצלם, הם קבלו אותנו כל כך יפה שזו הייתה אופציה מהנה וטעימה. בעקבות המשבר הכלכלי ביוון, הם איבדו את המסעדה .

בעיר בעתיקה של קוס עובד בנם ניקוס, הוא המלצר הכי חתיך במסעדת זורבה. מסעדה יוונית, ביי דה בוק. האווירה שם משהו משהו והאוכל לא רע בכלל.

ברחוב הזה, של זורבה, גרתי עד שנת 2006. השכנים שלי הין הזוג בעל בית הקפה מימן, הזקנה, דיוניסיאה ממול, וליידה מילקה , האומנית הסרבית.

לא שמרתי איתם על קשר מאז שעזבתי וזה לא יפה, הם היו ממש משפחה לישראלית הצעירה והיחידה באי.

דיאוניסיה הייתה מביאה לי אוכל כל יום, בחגים (הנוצרים) היא הייתה מכריחה אותי לשבת בביתה הקטן והצנוע ולאכול, ואם יצאתי ליותר מיום ולא הודעתי לה.... הלך עלי! היא הייתה כועסת ממש.

לא ידעתי אם היא חיה או מתה, מזמן לא ענתה לי לטלפון.

פחדתי לדפוק בדלת ושלא אשמע תשובה, אבל היא ענתה והלב שלי נמלא אושר.

איזה צעקות היו שם ברחוב, כולם יצאו החוצה , חשבו שקרה לדיוניסיאה משהו,

חיבוקים, נשיקות, קצת כעס על זה שנעלמתי... וואו, זה היה מרגש!!!

אחר כך נכנסתי לגלריה של מילקה, אם אתם מגיעים לרחוב קולוקוטרוני, כנסו אליה. אמנית מגניבה סטייל שנות ה- 60 של המאה הקודמת, מופרעת על כל הראש אבל בחיוביות.

מילקה יוצרת הכל מהכל והמחירים בכלל לא בשמיים. מסרו לה ד"ש ממני.

בסמאות המקבילות לרחוב קולוקוטרוני הן "העיר העתיקה של קוס" יפה שם ויש מלא חנויות , בתי קפה ומסעדות לתיירים.

מה עוד שווה באי הזה?

שכרו רכב ליום אחד, מספיק.

סעו מקצה לקצה, אכלו במסעדת דגים בקפלוס, ספורט ימי בחופים של קרדמנה, לאוהבי ההסטוריה והעתיקות, לכו לאסקלפיון, מקדש אל הרפואה, סעו לכפר הטורקי פלטאני, לאכול אוכל טורקי בכיכר הכפר.