חופשה בהוואי

המלצה על בית מלון באי הגדול בהוואי

האי הוואי היה תמיד בגדר חלום עבורי, מגיל צעיר זו הייתה ה- תחפושת שלי בפורים. שיער חום ארוך, פרח בשיער, חצאית וחיוך.

לא האמנתי שאגיע לשם מתישהו, זה בסוף העולם. הכי סוף.

אבל יום אחד רצה הגורל והתקרבנו. הגענו לביקור משפחתי בלוס אנג'לס, ואמרנו שאם אנחנו כבר כאן, אז מה זה 6 שעות טיסה להוואי, בקטנה.

למי שלא יודע, הוואי זה לא אי אחד. מדובר בקבוצת איים הנמצאים באוקיינוס השקט.

מדינת הוואי סופחה לארהב ב 1898 ומשנת 1959 גם נחשבת למדינה ה- 50 של ארצות הברית וחוץ מזה שום דבר בה לא מזכיר את ארצות הברית של אמריקה. ממש עולם אחר.

האקלים, הנוף, האוכלוסיה, המנהגים, מזג האוויר, הארכיטקטורה.

האיים: ביג איילנד (הוואי), אוהאו (Ohau), בו נמצאת הבירה הונולולו (Honolulu), מאווי (Maui), מולוקאי (Molokai), קאוואי (Kauai), ולאנאי (Lanai).

מתוך ששת האיים שמרכיבים את הוואי החלטנו לטוס לאי הגדול שנקרא הוואי וגם ביג איילנד.

הטיסה עלתה כ 900 דולר לאדם בפסח, שזו שיא עונת התיירות וחופשה בארה"ב. בעצם זה ה "קפיצה קטנה לחו"ל" של אמריקאים בחופשה, בירח דבש וכדומה.

משך הטיסה 5-6 שעות.

נחתנו בשדה תעופה של קונה, עיר קטנה הנמצאת בחוף המערבי של האי. שדה קטן בחוף ,בנוי עץ, דקלים, קוקוסים, ודיילים עם חולצות פרחוניות... מבחינתי כבר כאן התחיל גן העדן.

רכב גדול של המלון ואיתו נהג בחולצה פרחונית הגיע לאסוף את כולנו.

5 מבוגרים, 5 ילדים ותינוק אחד מהמם.

יצאנו לדרך בעיניים פתוחות לרווחה: מצד אחד האוקיינוס הגדול, מצד שני שדות עצומים של לבה שחורה ומרחוק הר געש גדול שפולט עשן ומכוסה עננים.

מדי פעם ראינו מקבץ מהמם של עצי קוקוס לחוף הים ובכל פעם מחדש קיוויתי שזה החוף שלנו.

לבסוף, לאחר כעשרים דקות נסיעה פנינו שמאלה לכיוון החוף, לכפר שנקרא Waikoloa Village

נכנסנו לשכונת מגורים שנראית כאילו נלקחה מאיזה סרט זוכה אוסקר, הכל ירוק ופורח במראה טרופי, הרחובות נקיים, אין עלה טועה כל המדרכות, בתים יפים ומטופחים, גם הבניינים, גינות ענקיות, בריכות טבעיות ועוד. אדריכלי הנוף עשו כאן אחלה עבודה! אין מה להגיד, רק להתפעל.

תוך מספר דקות הגענו לגן העדן שלא הגיע אלי אף לא בחלומות האקזוטיים ביותר

ונקרא Hilton Waikoloa Village כן, של הילטון.

אמאאאאאאלה! איזה מלון.

בנוי על שטח ענק לחוף האוקיינוס, יותר מ 250 דונם.

רכבת חשמלית שקטנה מחברת בין חלקי המלון, סירות מנוע יפות שטות בתעלות בין הבניינים והגנים רחבי הידיים ומובילות אנשים מפה לשם.

חוף מרהיב, עטור עצי קוקוס וסלעי לבה שחורה. גלי הים מתנפצים על הסלעים.

מספר בריכות שחייה, חלקן עם מגלשות מים, תעלות, גשרים ושבילים.

קבנות זוגיות עם כיסוי מלמעלה נגד השמש...

ציפורים צבעוניות בגדלים שונים מעופפות מפה לשם ומשאירות אותנו פעורי פה.

מסעדות שונות, בתי קפה, (עם הקפה המעולה של קונה, הידוע בעולם כולו).

חנויות מזכרות, סופר מרקטים קטנים, חנויות בגדים, ברים וכל מה שיגרום לתייר ליהנות ולבזבז.

בין לבין, מקשרים מסדרונות רחבי ידיים, פתוחים למחצה אל החוץ ומרווחים, בהם תצוגת פרטי אמנות אקזוטית של העמים הסובבים את האוקיינוס ואמנות אסייתית, כמו לעבור במוזיאון יום שלם וזה לא נגמר. מהפנט.

והכי הכי הכי מהמם, לגונת מי ים בצמוד לחוף הבזלתי, למי שרוצה ממש להרגיש חוף חולי, בה שוחים להם צבי ים ענקיים וטריגונים, דגים בצבעים מרהיבים, ניתן להיכנס לשחות, לשנורקל, ולשוט, לצאת לסיור בסירת פדלים, סאפ או מה שבא לכם.

במלון ישנה ברכת דולפינים, איתם ניתן לשחות לצלול ולהצטלם (וגם לקחת משכנתא), דווקא את זה לא אהבתי, תנו להם לגדול בטבע. למה להכניס אותם לכלא?

באחד הערבים הזמנו מקום למופע פולקלור וארוחה הוואית מסורתית. זה נקרא LUALU היה מקסים ולא זול בכלל. טוב, זה היה מופע רציני וארוחה רצינית כולל שתייה ללא הגבלה.

לילדים ציירו קעקועים פולינזים. זה בכלל קטע כאן בהוואי, לקעקועים יש משמעויות דתיות ורוחניות, והם הרבה מעבר ליופי ודאווין.

מה יש לעשות מחוץ למלון? המון, לא חסר.

טיולי טבע, פארקים, חופים, ספורט ימי...

אנחנו הגענו עם ילדים קטנים ותינוק, אז ויתרנו מראש על הנסיעה להר הגעש. שלוש שעות נסיעה לכל כיוון, לא מתאים לקטנטנים.

הילדים יצאו באחד הימים, עם אבא שלי וגיסי, לשייט באוקיינוס וצלילה עם דולפינים ועוד חיות ים שאלוהים ישמור. לאחר יום שלם של לחץ אטומי כמו כל אמא חרדתית, הם חזרו מלאי חוויות ואמרו שהפסדתי את התענוג של החיים.

אני העדפתי להישאר עם שתי רגליים על הקרקע. תודה.

שכרנו רכב ונסענו צפונה דרך כפרים קטנים, בית פה ובית שם, עד המקום בו נגמר הכביש.

Pololu Valley Lookout היא שמורת טבע מהממת שילוב של ירוק, שחור, כחול, עם מסלול הליכה הכולל ירידה את החוף היפייפה ואחר כך עלייה בחזרה, ראינו איך נראים העולים (מזיעים ומתנשפים) וויתרנו, שוב בגלל הקטנטנים (כן, בטח...)

עצרנו לאכול ארוחת סושי טובה בעיירה קטנה בדרך, המסעדה SUSHI ROCK הייתה טובה מאוד. בקשנו סלמון ובעל הבית אמר שאין, מפני שהם משתמשים רק בדגים מקומיים.

בהמשך נכנסתי לחנויות האמנות במקום וקניתי לעצמי עגילים אקזוטיים וצמיד עור עליו ציירו אמני טאטו מקומיים. אלה הדברים הקטנים והייחודיים שעושים אותי מאושרת ומלווים אותי בהמשך.

בדרך חזרה נסענו קצת דרומה מהמלון והגענו למערה ענקית שנוצרה בנהר של לבה שהתקשה. זה מדהים לראות את השטחים העצומים כאן, מכוסים לבה שחורה. למזלנו הר הגעש החליט להתפרץ לאחר שעזבנו את האי...

ובעיקר בעיקר נהנינו מהנוף המשגע, שילוב של ירוק, כחול ושחור.

מרהיב.

מסעדה נוספת שהיינו בה ונהנינו מאוד, היא מסעדה איטלקית

Romano's Macaroni Grill שנמצאת במרכז קניות במרחק הליכה מהמלון. דרך אגב, יש שם סופרמרקט ענק, שווה לקנות שם מים, אוכל מוכן, מזכרות וכל מה שצריך כי במלון המחירים מטורפים.