מסעדות, ברים, בתי קפה ואוכל רחוב

לא מחשיבה את עצמי כמבינה גדולה באוכל. הקיבה שלי כל כך רגישה שאני לא הרפתקנית ודי בסיסית במה שאני מכניסה לפה, לא רק בחו"ל, גם בארץ וחוץ מזה, אחרי שדגמתי את הבישול של ציפורה חמותי קשה מאוד להתחרות בה.

אבל לאכול צריך. זה מה שאהבתי באמסטרדם:

ביום הראשון יצאנו אלה בורמן ואני לסיבוב ברגל מהדירה ששכרנו (אזור המוזיאונים) לכיוון שוק אלברט שברחוב אלברט קוייפ . קצת לפני שנכנסנו לשוק (הדוכנים באמצע פחות מעניינים. בצדדים יש כמה חנויות בדים טובות, סידקית להשתגע, חנות וינטג' שעוד מעט אזכיר אותה)

ראיתי מצד ימין של הרחוב מסעדה קטנה של סלטים. מכיוון שהרעב הכריע אותי (היינו ערות משעה אחת לפני בוקר וכבר צהריים...) נכנסנו פנימה ויצא לטובה.

במסעדה הקטנה שנקראת וינקל (כמו הרבה חנויות באזור, הסבירו לנו שפירוש המילה וינקל הוא חנות) מכינים את האוכל מול הלקוחות. יש הרבה סוגים של ירקות, רטבים, עוף, דגים, גבינות , תוספות שונות ומהכל מרכיבים סלט. אלה הזמינה סלט עוף, אני סלט סלמון ויצא נפלא. טעים מאוד וטרי מאוד. המקום קטן, מעוצב נעים מאוד, אווירה רגועה ושקטה. מים על חשבון הבית. אהבתי.

משם נכנסנו לתוך השוק. מכיון שזה היה בעיקר טיול וינטג', נכנסתי לאחת החנויות שברחוב.

מדובר בחנות וינטג' עם פריטים מאוד יפים: כלים, טקסטיל, ציורים ועוד המון פריטים מיוחדים.

בעל החנות מבוגר ממוצא יהודי , הוא נשוי לאינדונזית והיא מבשלת למי שמגיע לחנות. הם היו מאוד חברותיים אלינו, הזמינו אותנו לגינת הפטיו הסודית מאחור. שם מוצב שולחן גדול ובו מגישים את המעדנים האינדונזיים.

 עשינו שם קנייה רצינית, זה היה היום הראשון כשעוד התלהבתי ממה שראיתי בחנות ולפני שקלטתי שב"יום המלך" זה יעלה רבע מחיר. לא משנה, נהניתי וזה מה שחשוב. ביום האחרון פריט אחד לא נכנס למזוודה. חזרתי לחנות, אשתו של בעל המקום שאלה אותי כמה שילמתי ונתנה לי כסף ביד. הייתי המומה , בלי קבלה, בלי אותיות קטנות, בלי קונצים.

הלכנו שעות על גבי שעות ובלילה העייפות הכריעה, לא היה לנו כח ללכת עוד שני צעדים. למרות המלצותיה של בעלת הבית על מסעדה מעבר לרחוב הלכנו דוך למסעדה האיטלקית שממול. הרגשתי שאני חייבת לאכול 2 קילוגרמים של בשר אחרת ...וזו הייתה טעות! הסטייק שהזמנתי היה קשה יותר מצמיג. כדי לרצות אותי הציעה בעלת הבית להפוך אותו לקרפצ'ו. כן, מה שאתם שומעים. הטבח חתך אותו לחתיכות קטנות ודקות אבל זה לא עזר!  מסטיק בטעם סוליה. ההלם שלי ושל אלה, בליווי עייפות ורעב הפכו לצחוק בלתי נשלט , שנים לא צחקתי ככה ללא הפסקה. אז זה כבר היה שווה. מהיום כבר לא אוכל להגיד את המילה קרפצ'ו מבלי לצחוק לעצמי...

למחרת , די מוקדם בבוקר, הלכנו לשוק קטן ונחמד הנקרא יורדן. במשך שעתיים היינו היחידות ברחוב. נחמד מאוד. לא הייתי צריכה להציל את חייה של אלה מאופניים, רכבות חשמליות ועוד כל מיני כלי תחבורה שאלה סירבה להכיר בקיומם.

הגענו לשוק נורט-מרקט יחד עם המוכרים. רק היה חסר שנעזור להם לפרוק. שם קניתי כמה פריטים משגעים לגינה ולבית, גבינות עיזים לבעלי, פטריות מוזרות לבישול, כיסוי מיטה מאפריקה, ידיות למגרות שאין לי מושג מה אעשה איתם... 

ושם גם פגשתי את מעצבת הפנים המוכשרת ליאת בלזר. אני עוקבת אחריה שנים רבות. עוד הרבה לפני שגיליתי שיש פייסבוק בעולם. טוב, היא מבינה דבר או שניים על חנויות עיצוב באמסטרדם. אם אתם מתעניינים בזה, היא הכתובת ויש לה טעם מעולה! זה דף הפייסבוק שלה לחצו כאן היא הכינה לי מבעוד מועד רשימה מרשימה עם כל מה שיש לראות בעיר, במיוחד גלריות וחנויות עיצוב מיוחדות. הרשימה עצמה הייתה מעוצבת עם סוכריות מיוחדות. לא, אין דברים כאלה.

היא שלחה אותנו לחנות עיצוב מ-ה-מ-מ-ת . המילים שהצלחתי למלמל כשנכנסתי והבנתי מי נגד מי היו "למות בשיבה טובה". ליאת אמרה לנו שאנחנו חייבות לאכול את עוגת התפוחים המפורסמת של וינקל, הלכנו לשם אבל כבר מרחוק ראיתי את התור הארוך ואמרתי לאלה (בורמן) שאני לא עומדת בתור לעוגה גם אם יהיו בה יהלומים ואלביס פרסלי בכבודו ובעצמו יאכיל אותי בכפית. 

כהרגלנו בקודש המשכנו לצעוד קדימה. 500 מטרים משם עברנו ליד פאב עם חזית בצבע כחול.

על החלון היה שלט "פאי תפוחים" הסתכלתי על אלה, אלה הסתכלה עלי ונכנסנו. 

בר אפלולי, ברמנית מבוגרת אחת שלא מזמן התעוררה ופאי תפוחים מהסרטים של ה"ביוקר". טעים טעים טעים. והקצפת? חלומית. כבר שתינו שתייה חמה ותיירות מבוגרות מסינגפור שקלטו אותנו נכנסו גם וישבו לידנו. כך התפתחה שיחה. פתאום הגיע בעל הבר וגם הוא הצטרף. בקיצור, ערב כיתה. היה אחלה!

בלילה השני יצאנו לאזור כיכר דאם. צעדנו לרובע החלונות האדומים, ומבלי להתחסד אומר שהיה לי מאוד לא נוח לי עם העובדה שהנשים נמצאות בחלון ראווה. אמרתי לאלה שנחתוך לאחת הסמטאות וכך הגענו ל"צ'יינה טאון" של אמסטרדם. (לא באמת קוראים לרחוב ככה, המצאה שלי, אכתוב לכם על זה בפוסט הבא)

ומשם, בשעה כבר ממש מאוחרת עברנו ליד כל הקופי שופס, הברים והמסעדות ובא לי המבורגר בטירוף. נכנסנו למסעדת המבורגרים אקראית , "בורגר פבריק" והצלחנו בגדול.

מבחר המבורגרים עם שילובים מיוחדים. אלה הזמינה המבורגר עם כבד אווז וליקקה את האצבעות. אני נסוגתי ברגע האחרון וכמו "דודה ברוניה" טובה הזמנתי מרק בצל שהיה מעולה. עשיר בבצל, עם צנימים והמון גבינה הולנדית משובחת. 

מכיוון שהמרק שלי הגיע קודם וההמבורגר של אלה התמהמה על הגריל בציפייה לאווז שיעלה מאחת התעלות, הגיעה המלצרית עם צלחת נשנושים מטוגנים ואמרה לאלה שזו מתנת הבית עד שיגיע ההמבורגר. שירות טוב, מחירים זולים. אוכל משובח, ממליצה בחום.

בבוקר השלישי בקושי התעוררנו. אלה העבירה אותי טירונות. שתי "כרמליות" והגענו לשוק העתיקות. (אספר עליו בפוסט הבא) בשוק המקורה יש בית קפה, "ברסרי" בשם בלזר (אין לי מושג מה זה ברסרי, אשמח אם מישהו יסביר לי ) הזמנתי פה עוגת תפוחים כל כך עשירה, עם יותר תפוחים מפאי. 

אלה אכלה שם ארוחה המבוססת על כריך מיוחד ובסיום המסע לאמסטרדם טענה שזו הייתה הארוחה הכי הכי טעימה שאכלה. ביום האחרון חזרנו לשם ואז גיליתי שהמקום חי וקיים בזכות עצמו. אמנם יש כניסה משוק העתיקות אך גם כשהשוק סגור ניתן להיכנס מהרחוב.

מקום טוב לקפה, עוגה, סלטים מיוחדים, שתייה חמה, מיצים טבעיים ומלצר חתיך. ממליצה.

הארוחה שלא יוצאת לי מהראש היא צלחת מרק מהבילה. מרק ראמן יפני. 

 היה קר באמסטרדם, ממש קפוא ואני אישה של חום ואקזוטיקה. המסעדה הקטנה והמינימליסטית בשם "פו פוו ראמן" שנמצאת באחד מ-9 הרחובות נקלטה לי בראדר וגררתי את אלה חצי אמסטרדם כדי להגיע אליה. כשהגענו היה תלוי על הדלת שלט "סגור". מה סגור? קיבינימאט! שעת בין הערביים. פתחתי את הדלת והתעלמתי מהשלט.

בעל המקום , הולנדי ממוצא יפני הסביר בשיא הנימוס שהמסעדה נסגרה והיא תפתח שוב בלילה. לא ויתרתי. עשיתי מבט עצוב ופניתי לרגש שלו. "אני עייפה ורעבה, הלכתי קילומטרים רק בשביל המרק הזה. בבקשה, אני לא אזמין כלום חוץ ממרק" (בסוף גיליתי שאין מנות אחרות, רק מרק בקולקציות מגוונות) ומה אתם אומרים? נכון, הוא הסכים. החזיר את הטבח לאש והכין לאלה ולי מרק מ-ע-ו-ל-ה!!! לא אשכח אותו בחיים. אם אחזור שוב פעם לאמסטרדם כנראה שזה יהיה בגלל המרק. אם תחליטו לבקר תרימו קודם כל טלפון. שעות הפתיחה שלהם מאוד מצומצמות. מוזר לאללה!

אוכל רחוב באמסטרדם: מדונאטסים קוראנים, דרך המבורגר בשוק, גבינות, ירקות, עוגות, הכל היה מוצלח וזול. תאכלו חופשי. אם אני לא קבלתי קלקול קיבה כנראה שהאוכל ממש איכותי!

כרטיס הביקור של וינקל- סלטים

כרטיס הביקור של חנות הוינטג' עם המאכלים האינדונזים

כרטיס הביקור של הבר הכחול עם העוגה המעולה

כרטיס הביקור של מסעדת ההמבורגרים ומרק הבצל

כרטיס הביקור של הברסרי הצמוד לשוק העתיקות

כרטיס הביקור למרקייה היפנית

כרטיס הביקור למסעדה עם הסטייק סולייה שהפך לקרפצ'ו סוליה...אין סיכוי שאשלח אתכם לשם!!!

בשתי התמונות האחרונות, צילום של מסעדה וצילום שלי ישנה בישיבה...זה היה שעה לפני הטיסה חזרה. הייתי גמורה רצוצה, עמכם הסליחה. זוכרת שהיה טעים רק לא זוכרת למה והיכן.

בתיאבון.

להזמנת בית מלון לחצו כאן