תרפפ"ו
נוסטלגיה הישראלית במוזיאון ביקנעם
מי שמכיר אותי יודע שאני נוסטלגית ללא תקנה. כל כך הרבה פעמים אמרתי לעצמי שחבל שלא נולדתי בשנים הראשונות של המאה הקודמת. בטח הייתי חברה בפלמ"ח, רוקדת הורה בכ"ט בנובמבר, מנהלת משמרת ב"חומה ומגדל" , חופרת סליק מתחת לשטיח או מנסה לעצור את ההפצצות על אלטלנה.
אבל זה לא קרה. נולדתי בשנות השבעים למדינה מוכנה וחוץ מלספר על התקופה לכל מי שיש סבלנות לשמוע או לתלמידים שלי (שאין להם ברירה ) אין לי הרבה מה לעשות...
בפרץ נוסטלגיה שתוקף אותי בערך באותה תדירות שתוקפת אותי אלרגיה לנענע (כן, כן, יש דבר כזה...) אני מתגעגעת לימים שלאבא שלי הייתה סוסיתא עם מנוע של מרצדס (זה מה שהוא אומר ואני לא מתווכחת), לנגריה הראשונה של יקנעם ש"במקרה" נקראה על שמי, לתקופת בניית לול התרנגולות של סבא דידי ביקנעם המושבה ולעוד זכרונות נעימים.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? אתם בטח שואלים...
מסתבר שאני לא היחידה. איתי מתרפפ"ו הוא עוד נוסטלגיונר ללא תקנה של ארץ ישראל הישנה והטובה וכל מה שהרכיב אותה.
צריף המוזיאון הממוקם בחצר ביתו, כי אשתו לא מסכימה ששום חפץ יכנס הביתה, מאכלס את כל הפריטים המקוריים ששמשו את הדורות הראשונים של מדינת ישראל שבדרך.
הבן אדם עובר ליד פח אשפה, אוסף לסוסיתא שלו חלקים שבורים וג'יפאתיים של משהו בלתי מזוהה ולאחר עבודת נמלים מאומצת הוא משחזר ארון מדהים משנת תרט"ח. אוהבי הנוסטלגיה הישראלית מוזמנים לבקר בדף הפייסבוק של תרפפ"ו ולהתעדכן בירידים שהוא מציג בהם, לקחת את הסוסיתא לצילומי "חתן כלה" ,לרכוש כמה פריטים הביתה, להזמין הדרכות לבית ספר או אפילו, אם תהיו ממש נחמדים, לקבל ממנו הזמנה אישית לביקור במוזיאון.
צרו קשר עם איתי 050-3388129